שער ראשון : מוסיקה 32 וניצוץ בעיניו : "אתה העיתונאי הראשון שמראיין את זוהר ארגוב", אמר . כל יוזמותיו לקדם ריאיון עם ארגוב בתקשורת עלו עד אז בתוהו . התקשורת שראתה בו גימיק ותו לא, סיפר, הייתה מוכנה להתייחס אליו רק אם ישחק אותה שיפוצניק מזמר, ויהפוך תפאורה אותנטית לתופעה חברתית . הריאיון אכן היה חזק . מרסק . ארגוב שחרר את חרצובות לשונו . כשיצאתי מביתו התחיל אצלי תהליך גריסה פנימית של תפישת עולם שלמה . אמנם לא ראיתי אותו יותר, אבל המשכתי לעקוב ולאהוב כל שיר חדש שלו — מ"בדד" עד "להיות אדם" . בערוב ימיו ארגוב הגיע ל"שעה טובה" של מני פאר, אך לא על זה הייתה תפארתו . להפך . הריאיון העצוב רק חיזק את סטיגמת הנרקומן . לדאבון הלב, ארגוב המשיך לדמם עוד חמש שנים וחצי על קונצרטינות התרבות הישראלית, שהמשיכה להתנכר לו . ב- 1987 . 11 . ,6 באישון ליל, התאבד בתא מעצר, מסומם ואבוד, והוא בקושי בן 32 . כל הדרך שעשה מאז, עד שהפך לאחד המיתוסים התרבותיים הישראלים הגדולים, כבר נלעסה לעייפה . אינסוף כתבות בעיתונות, תוכניות בתקשורת ודוקטורטים, לא יוכלו לתקן את שנעשה . ב- 1993 , בעקבות עלייתו לאקרנים של הסרט "ז...
אל הספר