דן מירון 320 "במרחק הנעלם — עיונים בשירת יוכבד בת-מרים", 1977 ) , אף העניקה לכרך מסת מבוא אלגנטית, המשלבת ביוגרפיה של המשוררת בקווי דיוקן פואטיים וסגנוניים עיקריים של שירתה . הספר בכללותו מגיש למשוררת ולשירתה את השירות המרבי, שספרי כינוס מעין אלה יכולים וצריכים להגישו . כל זה יכול לגרום סיפוק והנאה לחוקרי תולדותיה של השירה העברית החדשה ולאותם קוראים השומרים על חיבה לנוסח שירי, שכבר התרחקנו ממנו מרחק רב, הלוא הוא הנוסח השירי הסימבוליסטי הארץ-ישראלי בעל השורשים הרוסיים והצרפתיים, שנהוג לכנותו נוסח שלונסקי-אלתרמן . השאלה העומדת לפנינו היא אם אמנם רק אלה הם הקוראים שאליהם צריך הספר לפנות : האומנם נבצר משירת בת-מרים, כפי שהיא מונחת עתה לפנינו בשלמותה, לומר דבר שהוא למעלה מזמנה וממקומה ההיסטוריים ומן הנוסח הפואטי המסוים שהיא הייתה אחת מן הפרקטיקנים שלו ? במילים אחרות : האם ספר השירים החשוב הזה, אשר אמנם ניתן לנו באיחור של מחצית המאה, שייך גם לזמננו באותו מובן שבו שירה גדולה שייכת לכל הזמנים ? לדעתי, ניתן להשיב על שתי שאלות אלו בשלילה ( על הראשונה שבהן ) ובחיוב ( על השנייה ) נמרצים . שירת בת-...
אל הספר