הקול האורפיאי 89 שבסצנה ממד הומו-ארוטי ) , או אולי נהפך לאמא, שכן "בטנו היה חלק כמו מאמא" . הילדה החלה לדבר איתו על "שמות החיות מרעיונים", אבל פתאום "בבטן נחתך לי" . אברהם שלף כנראה את המאכלת, כלומר איבר מין . הקולות שבקעו ממנו היו נהמות : "אברהם אברהום" . "הוא קרוב קרוֹא אותי מיתתי" . הדוברת מסיימת את השיר בקריאות לא ברורות לאברהם אחיה-אביה, שיאחז בה אבל לא יוכל לעצור בה . היא הולכת "אורכו כל הלילה", כפו "מריח השדה" ( ריחו של עשו, אח תאום שעיר ) על שדיה . היא שוקעת אל תוך מוות נפשי . השיר מציע פרשנות מהפכנית של סיפור העקדה . בתוך כך הוא מחזק את התֵמה של הקרוב או האהוב הממיתים . אִם הדוברת שוקעת אל עולם המתים, לאלה הקרובים אליה — האם, האב, האח — יש חלק בכך . השיר "ואם בגן המוח" ( עמ' 10 ) חוזר להתנסוּת, שזרחי כבר כתבה עליה, ובנתה סביבה מעין נוסחה פרטית של מיתוס גן העדן : האקט של ההרפיה, של איבוד האחיזה בהיגיון, בתודעה, בהכרה, ב"עץ הדעת" . המוח הוא גן ( במקביל לגן העדן ) , ובתוכו לא נחש אלא קוף מקפץ, מגלגל כדור זהב ( במקביל לתפוח עץ הדעת ) . זרחי מתארת קוף זה לעתים כ"קוף הפחד" . הוא המג...
אל הספר