נמרוד לוז 152 ובחברה הישראלית, החלה להתערער גם מרכזיותו של חדר האוכל . התמורות האידיאולוגיות-כלכליות שעברו על החברה הישראלית, ובמיוחד תהליכי ההפרטה הדרמטיים, גרמו לסגירת רבים מחדרי האוכל . באחרים האכילה השיתופית נפסקה, והם הפכו, במקרה הטוב, לסוג של מזנון או קפיטריה . * היעלמותו של המרחב הפיזי ועימו הפעילויות הרבות שהיו קשורות אליו חוללו תנועה נוסטלגית הפוכה, שבמסגרתה המרחב הזה — שהיה רווי יצרים, כעסים, בירוקרטיה אפרורית ואוכל פשוט ובסיסי — הפך לאתר של געגוע . מתכונים של העבר, שאותם אכלו על בסיס יום-יומי, נעשו משאת נפש . מזונות חסרי ייחוד כקציצות גנריות, עוף מכובס או פירה תפל, זכו לאיצטלה של טעם . אין זה משנה שבחלק ניכר מהקיבוצים התקיימו במשך שנים ארוכות מטבחים של קיצוב ומחסור, הרחוקים מאוד מתרבות השפע הקולינרית הנוכחית על מגוון תבשיליה ותבליניה . זהו תהליך שבמסגרתו המטבח הקיבוצי מאבד את חומריותו לטובת עדנה מיתולוגית, ונתפס כמושא לגעגוע וכיסופים . עד היום ראוי להזכיר, שהארוחות בקיבוצים שימשו מעין דגם יסוד של הארוחות הישראליות הציוניות . דוגמה מובהקת לכך היא ארוחת הבוקר, ששמעה יצא למ...
אל הספר