הפסקת אוכל 101 היבשת הצפון אמריקאית משופעת בלא פחות מ- 2,500 זנים של תפוחים, כשהנפוצים והמוכרים יותר הם יונתן, ספרטן, מקינטוש והמוזהב . השונות בטעמים ולפעמים בשיטות הגידול רבה, אך דבר אחד משותף לכולם : תפוחים הגדלים בטבע ללא הרכבה הם כה חמוצים, עד שכמעט אי-אפשר לאוכלם . ובכל זאת, בסְפָר האמריקאי, אותו שם שניתן להתקדמות מערבה של קולוניאליסטים אירופיים, בעיקר על חשבון הקבוצות הילידיות ( שנקראו אז אינדיאניות ) , היה זה העץ המועדף על המתיישבים לנטיעה . אנשי הספר האמריקאי נטעו עצי תפוח בלתי אכילים ובכמויות גדולות בעיקר משום שמעולם לא התכוונו לאוכלם, אלא לצורכם כמשקה אלכוהולי . הסחיטה של הפרי מייצרת מיץ תמים למדי, אבל כאשר הוא נשמר בחבית או בכלי קיבול אחר, הוא תוסס, ותהליך התסיסה מפרק את הסוכר לאלכוהול . כול שנדרש מן המתיישב החרוץ הוא חבית, זמן המתנה וסינון . כדי להכפיל את כמויות האלכוהול היו לעיתים מותירים את החבית לקפוא בקור, ואז דלו רק את החלק האלכוהולי שאינו קופא, עד שהגיעו ל- 12 אחוזים ויותר של תכולת אלכוהול . הייתה זו דרך נהדרת להאריך את חיי המדף של הפרי, לצרוך משקה שאפשר היה לסמוך...
אל הספר