נמרוד לוז 18 טרנספורמטיבי, שמקל על ההתמודדות עם חומו של הנגב ועם חוויית ההליכה הקשה במדבר : "וכשנשאנו ראשינו כבר היינו רואים כיצד שוקעת השמש באופק וזה היה זהוב ואדמדם וטעון אבקת- זוהר, והיום היה מסוים, והחבורה כולה ביחד, אוכלת אבטיחים, וזה הנגב . ממש הנגב, הרי הוא, ובסך-הכל לא נורא, מה ? כלל לא נורא" . * המרחב הישראלי, הקשה והמאתגר, הופך לנסבל ואפילו ליפהפה בכוח אכילת האבטיח . דומה שתלאות המדבר שהעיקו על הגוף הופכים חלק ממנו בעת אכילת הפרי הכה ישראלי . חדירתו של האבטיח לתוך ההוויה הישראלית ניכרת היטב בשדה האמנות . ציירים רבים הכניסו אותו כמוטיב לציוריהם — החל ברובין, עבור בגוטמן וכלה באמנים בני ימינו . ב- 2009 הוקדשה לו תערוכה בבית ראובן בתל אביב, ובה שפע ייצוגים חזותיים של האבטיח, המבהירים היטב את המסע שעבר, מהיותו סמל של עבריות אצל רובין, בואכה נחום גוטמן, המציג את מוכר האבטיחים המקומי בעדשות אוריינטליסטיות למדי, ועד להפיכתו לסמל ישראלי, ובהכרח נושא מסרים פוליטיים, כבעבודותיה של סיגלית לנדאו . בעוד שאצל רובין וגוטמן האבטיח משמש כחלק מהניסיון להתערות במרחבים החדשים וכמוטיב פולקלור...
אל הספר