להזין את היֵש להזים את האַין - על שירתה של סבינה מסג

דוקים׀ 467 אושר, ולוּגם חלקי ומוגבל . בלשון מורכבת ו"מקצועית" יותר אפשר לומר ששירתה של מסג היא ניסיון להתגבר על חוסר היציבות של אֶגוֹחבול באמצעות התקת מטען האנרגיה הנפשית ( או, במונחיו של פרויד, הקַתֶקסיס של הליבידו ) מרְבדיו החלשים והפגועים של האגו לאובייקטים יציבים וחזקים יותר . אובייקטים אלו מצויים מחוץ לגבולותיו של האגו ואימוצם מסייע לבצר אותו ולייצבו — ממש כשם שתושביה של עיר פרזות מפיגים את פחדיהם באמצעות הקפת העיר בחומת מגן וחומה זו נעשית אט-אט לחלק אינטרגלי של העיר . שירתה של מסג מספרת את סיפורו של כל אדם שהגיע בחייו למה שכּונה בעבר "מידת ההשתווּת" : עמידה כמעט רגועה בַּקיום האנושי על כל מִפגעיו כאילו היה אפשרות מתקבלת על הדעת . החיפוש הזה, שנמשך בעקיבות בכל שבעת קובצי השירה שפרסמה 2 היה כאמור מוצלח — עד כמה שחיפושים כאלה סבינה מסג עד כה, יכולים להיות מוצלחים . הוא נעשה מתוך פיכחון, כלומר מתוך מוּדעוּת למעמדו הרופף בהכרח של כל שיווי משקל המושג בחיים, וניכר שמסג נמנעה כמעט לגמרי מהשתקעות באשליות גאולה ( או הצליחה להתנער מהן במהירות ) ; נזהרה מניפוח האגו, לעתים בהומור עצמי משובב נ...  אל הספר