014׀ דן מירון שרצון זה מייצר וההתמקדות באישון שהוא כרוך בה משחזרים בהדרגה, אך גם באורח בלתי נמנע, את המצב הנרקיסי . לאחר שאישוני האהוב בּוּדדו מכלל זהותו הפיזית והנפשית הם נהפכים לנחל או לבאר המשַקפים את נרקיסוס ומכפילים את יופיו, ובכך לא די . בַּמטאפוריקה שלו הופך המשורר את העין ל"רֶחֶם" שבאמצעות החדירה לתוכו אפשר להגיע אל ה"לב", ואחר כך — כאן מדובר בהרחקה מטאפורית ניכרת — גם ל"עצם" ; לכאורה דבר והיפוכו, כלומר אוקסימורון : העצם — גרמית, קשה, ואילו העין — רכה, גמישה . אמנם כמוה כעצם מכילה העין לכאורה גם מוח עצמות, שהדובר מכנה "מֵחַ", והוא "צֵל" אישוניו של האהוב, חומר רך המכונס בתוך העין ה"קשה" . ובכן, שוב נעשתה הסינקדוכה המייצגת את האהוב, עינו, או לדבר מאכל ( על פי המטאפוריקה של מנור ניתן לדמות את הנשיקה הנצמדת אל עיניו של האהוב כניסיון לשאוב את ה"מֵחַ" מתוך האוֹסוֹבּוּקוֹהאוֹקוּלָרי ) , או למכשיר לסיפוק התשוקה — "רֶחֶם" במובן וגינה, שאפשר לחדור למלוא עומקה . בסופו של דבר לא יימנע שהעין תיהפך לנחל של נרקיס, "נַחַל פְּרָטִי", שהדובר רואה בו מישהו "מִתְגַּבֵּהַּוְגוֹנֵחַ", "נַרְקִיס עָשׂ...
אל הספר