דוקים׀ 61 הפרס לאותו קובץ ביכורים, כמי שמביא עִמו לשירה "דיוק מופלא" ו"שירה נאומית מלאת תנופה" ; "וידוי כובש" ו"מבע מאופק" ; "מגע מיידי עם מציאות חומרית" — ומותר להוסיף, גם חושנית, ארוטית — ו"פרספקטיבה של זמן היסטורי ותרבותי" . מכמה בחינות אפשר לתאר את התשתית הפואטית של הקובץ, וכן את זו של הקובץ שבא לאחריו, כהמשך ופיתוח של מה שנחשב למן שנות השישים של המאה העשרים לניב השירי הישראלי המרכזי, שיסודותיו הונחו כעשור קודם לכן, שנים ספורות לאחר קום המדינה . עיקרו היה שיח שוטף על אודות המצב האנושי הקיומי, שהתנהל בעברית ישראלית עדכנית, מדויקת, חיונית וחדה, תרבותית ומרוסנת, אבל בה-בעת נהירה ובלתי מתנשאת לגבהים מדומים . השיח זרם בחופשיות-כביכול, אבל אורגן בזהירות על ידי מִפעם ריתמי-מוסיקלי מעודן וקולח, אשר למרות שלא היתה לו במרבית המקרים אחיזה חזקה במערכת פרוסודית מקַבַּעַת ו"מתנגנת" ( בעניין זה היו גם יוצאים מן הכלל בולטים, כגון דוד אבידן ) , התמחש בו סדר ריתמי וצורני מוצנע אבל לא חסר תוקף . גרינברג הפגין שליטה מלאה ומרהיבה בניב השירי הזה . אפשר לומר שהוא הגיע בשני קובצי שיריו הראשונים למיצוי הפו...
אל הספר