01׀ דן מירון בדומינו ) ולא בכלי שחמט גדולים ומפוסלים או בצלחיות הדמקה, אלא בקיסמי עץ ( היום גם פלסטיק ) דקים וארוכים ( האורכים משתנים, החל בדוקי-כיס זעירים וכלה בדוקי ענק בני ארבעים ס"מ ) — ארבעים במספר בכל חפיסה — צבועים בקצותיהם בצבעים שונים ( אדום, תכלת, לפעמים גם ירוק וצהוב ) , המסמנים הבדלי "ערכים" בין הקיסמים השונים, והיקר והחשוב בהם, הוא ה"מיקדו" ( הקיסר ) , לפעמים צבוע בשחור או בלבן, ולעתים קרובות יותר הוא מפואר בפתיל צבע כחול המסתלסל סביבו לכל אורכו . המשחק מבוסס על פעולת ביזור ראשונית של הקיסמים על גבי משטח ישר וקשה ( בדרך כלל רצפת אבן או אריחים ) , ולאחריה — הרמה זהירה של קיסם אחר קיסם ללא שאחד מן הקיסמים ייגע במִשנהו או יגרום לתזוזה כלשהי במערכת הסבוכה של הקיסמים המוטלים זה על גבי זה בערבוביה . במקרה כזה מאבד המשַׂחֵק את "תורו" וההזדמנות לצבור דוקים מורמים עוברת לידי יריבו — עד שגם הוא נכשל וחוזר חלילה . המשחק תובע התמצאות במרחב, מוטוריקה עדינה של כפות הידיים ושל האצבעות, שליטה מלאה בשרירי הכתף והזרוע, וגם מעין פעולת תִכנון מרחבית, שייעודהּהוא הבחנה בכל ההזדמנויות הגלויות ו...
אל הספר