אראלה טהרלב בן-שחר 18 לאבא שלי, המקסים באדם, שהלך לעולמו באמצע כתיבת הספר אבל השפעתו ניכרת עליו . הקסם הגדול שהשרה על חיי מאז ילדותי עורר בי תשוקה לברר באיזו מין חברה יכול היה לגדול אדם כזה, חידה שגרמה לי להתעניין תחילה בילדותו בקיבוץ ולבסוף הפכה אותי להיסטוריונית . לאמא שלי, שתמיד עמדה מאחורי, עודדה ולימדה אותי שכל רצפה בדירת שיכון היא רק מסווה לבריכת דגי זהב מזהירה שאפשר לחפור בה, שכל מרפסת של שני מטר על מטר באזור עירוני היא אתר מתאים לשתילת ג'ונגל ירוק-עד, ושמאחורי כל אדם שעובר ברחוב יש סיפור שאי אפשר להאמין לו אבל כדאי להקשיב לו . לאחותי הגדולה, שלימדה אותי ללכת ועד היום אני ממשיכה ללמוד ממנה ללכת . מזל שאת היא זו שמובילה את הדרך . לפעמים אני נתקפת חשש מה היה קורה אם הייתה לי אחות שהייתה מדברת איתי רק תשע פעמים ביום . למנחים שלי בדוקטורט : פרופ' נדב דוידוביץ' שפגש אותי בבית קפה ואמר בקלות הסוחפת שלו "ברור, למה לא ? " כשאמרתי "אולי אעשה דוקטורט", ואז הוביל אותי, ליווה אותי ונתן לי כל הזמן גם תמיכה וגם חופש ; ופרופ' נח עפרון שהצחוק החם שלו הבהיר לי שהיסטוריה היא הדיסציפלינה שמאפש...
אל הספר