45 ויללה בעת ובעונה אחת . זה "הוא" שאינו מתאים לעינינו ולאוזנינו כי הוא "הוא-יללה" ; אדם שיללה ( בשיר זה היא לא מקוננת אלא שמחה ! ) פעורה בתוכו, מאריכה לו את הו"ו ושוברת את התחביר בחיבור של זכר ונקבה ( על בסיס שיר השירים ו, א : "אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים" ) . הראשונים לחוש ביופי המוזר הם החריגים . חדי חוש הריח . ה"הווווא" עובר והוא שווה יללה, התראה, התעוררות . אבל ההוא שמצביעים עליו התנים של רחביה אינו מסתתר . הוא מכיר בעצמו כיפֶה בנשים, לא פחות . היופי שלו מהדהד חזרה לתני רחביה . יופיו משתקף ביללתם, מגמיש ומאריך את שפתם עת הוא עובר ברחוב . תני רחביה שונים ודאי מתנים אחרים . רחביה השבעה, הבורגנית, הייקית-שמרנית בעבר, שהפכה בחלקה למרחב להשקעות נדל"ן ליהודים תושבי חוץ . בתוך המרחב המהוגן הזה עובר תן- אדם וכל התושבים — סטודנטים, קוני הספרים ב"אדרבא", יושבי הביסטרו בשדרות בן מימון — הופכים לתנים בעצמם . ברור שהם לא היו תנים לפני ש"הווווא" עבר, ולשמע יללתם הוא לא נבהל, אלא מכיר ביופיו הלא-דקדוקי . * יללת התן, היות שהיא נשמעת מתוך חשכה ובחשש-מה, מזמינה ניסיון לאמוד את ה...
אל הספר