40 האדם בלתי נמנעת, ממש כפי שקרוב המוות אל החיים . שיווי משקל עדין מתנהל בין המתים והחיים, בין בני האדם והתנים החיים בשולי בתיהם . השיר מבוסס על משחק מילים . סַרְטָן / סָר תַּן . הוא מתחיל ב"תַּן סָר" ומסתיים ב"סָר תַּן", והתן הופך סרטן . אל ט' כרמי, שהיה חולה סרטן בעת כתיבת השיר, סָר ( כלומר נכנס ) תַּן להתארח . חרטומו של התן האורח לח מלֵיחה, עדות לתחלואת הגוף של המארח . כפותיו לחות מחפירה באדמה ; הוא כביכול חפר את קברו של המשורר, ועתה הוא בא לקחתו לשם . כפי שצוין, כבר המצרים קישרו בין תנים ומוות מכיוון שצפו בהם חופרים קברים . התן, כמו המוות, מגיע כאורח לא רצוי וללא התראה . בטנו נפוחה מייללות, עדות לנפש מרה . נפש המשורר . מה יעשה אדם שתן הסרטן סר אל מעונו ? הוא רק מיילל, מודיע . אבל המשורר יודע שלא בטוח שיהיה מי שירצה לשמוע את יללתו . את הצירוף "לְכָל מָאן דְּבָעֵי", שפירושו "לכל מי שמבקש" או "לכל המעוניין", הוא קוצץ . "המעוניין" ו"המבקש" נמחקים . המשורר דומה לקויוט בהייקו של א' לוק ( פרק 3 ) . ואולי באמת אין תשובה . רק הודעה וציפייה . השיר נגמר במקום שבו התחיל, ולכן רומז שיש לקרו...
אל הספר