21 במִקשה עזובה על הגבול פתחו תנים באקורד קצר ורב-תוכן . 14 [ היא ] התרפקה עליו כעל זֶמֶר חרישי מוכּר . אף גיבורו של ישראל זרחי שומע זֶמֶר, אך זהו הזֶמֶר של מישהו ששר נוגות אחרי שקוֹל התנים נדם, כמו עונה בתוגתו ליללתם ומשלים אותה . מיד לאחר מכן פורץ גם גיבור הרומן בבכי : רחש של לילה בא מן השדות ; בכי תנים הגיע מבין הפרדסים ונדם . שוב היתה שלווה גדולה פרושה על סביבו, ורק קול טיפות המים נשמע כשהן נושרות מן הבריכה ונוטפות על לוח השוקת . מישהו בבית שר זֶמֶר-תוגה חשאי . עוגמה רבה אפפה [ אותו ] ועוצמת הבדידות נגעה בלבו כרוח קרה . שיקע 15 ראשו בידיו ובכה . יעקב שטיינברג האזין ליללת התן וכתב : כל טִבעה בא לה רק מִטבע הישימון ( . . . ) . זאת היללה השסועה להמון קולות, המכַוונת כביכול יבבת תעתועים לכל רוחות השמַים, רק טבע שלם בה, טבע התנים לכל 16 נפלאותיו . שטיינברג שמע את יללות התנים כיללה שסועה אחת, כאילו גרון אחד משמיע קולות רבים, כמו עוּגב או חמת חלילים . מסיבה דומה כתב יהודה הלוי לפני כתשע מאות שנה על עצמו, היחיד השׁר, "אֲנִי 17 להקה יכולה להשמיע קול אחד מתפצל, ואדם אחד יכול תַנִּים" . ל...
אל הספר