• 93 • בשנה שחוּקק החוק להגנת חיות בר תשט"ו - 1955 , לפני יותר משישים שנה, רווחה התפיסה שעטלף הפירות מזיק לחקלאות ונושא מחלות מידבקות . לימים הוכח שתפיסה זו שגויה לחלוטין . הגדרת עטלפי פירות כמזיקים הביאה לניסיונות אגרסיביים להדבירם . הדבר נעשה בעישון מערות בחומר הידוע היום כמסרטן, בתחומי שמורות טבע, בסיוע פעיל של גופי שמירת טבע ובאופן לא חוקי, כפי שפסק בית משפט לימים . אוכלוסיות שלמות של עטלפי חרקים נפלו אף הן קורבן לניסיון ההכחדה של עטלפי הפירות . הרגישות הגבוהה של עטלפי החרקים — יצורים עדינים מאוד ובעלי צרכים מסוימים מאוד — לצד חיסול מקומות המשכן שלהם מנעו את התאוששותם, גם לאחר שעישון המערות פסק . מרבית המינים, וכאמור עטלפים מהווים כשליש מכלל מיני היונקים בישראל, מצויים בסכנת הכחדה בגלל איבה שמקורה בבורות ובהיעדר חמלה . הפַּרְסָף החיוור כבר נכחד ככל הנראה . בפועל, בשל מצב החקיקה הקיים, אנשים עושים בעטלפי פירות ככל העולה על רוחם . יותר ויותר עטלפי פירות משמשים לניסויים פולשניים בבעלי חיים, וכיוון שאינם מוכרים כחיית בר מוגנת, אף משוּוקים למטרות אלו למדינות אחרות . אנשים שורפים, כולאים...
אל הספר