• 87 • מֻגָּנִים בִּשְׁמָם הָרַע כְּעַכְבָּרִים מְעוֹפְפִים וְעַרְפָּדִים הַמִּסְתַּבְּכִים בִּשְׂעָרָן שֶׁל נָשִׁים . ש ניהם קדמו לנו . שניהם בני המקום זה מאות אלפי שנים, אולי מיליוני שנים . להם הבוסתנים, פירות הארץ, חילופי העונות, החקלאות הטבעית, הקדמונית . מיום שבאנו אנו — הם אינם רצויים לנו . מבחינתנו הם מלכלכים, רעים ומכוערים . נסלק אותם מהכפר, מהמסגד, מהיישוב . ואז נמחק אותם מהתודעה . נעגן זאת בחוקים . נסביר לעולם כיצד הם מזיקים, כמה עוולה הם מחוללים . זה הם או אנחנו, למוות ולחיים . יש להם אלף ארצות אחרות ללכת אליהן, למה הם מתעקשים דווקא על המקום שלנו ? למה הם לא מבינים ? כבר ירינו, שרפנו, סגרנו בקרשים, בבדים . מה צורך להם במסגד הזה במרכז הכפר שלנו, שלנו, כבר כמה עשורים לפחות . הם עקשנים ? לא, הם מטומטמים . אילולא חיינו בשכנות כפויה זו, כמה טובים היו חיינו . נקיים . זה כנראה בטבע שלהם, להיות מלוכלכים כאלו . בָּשִׁיט ( بشّيت ) היה כפר ערבי במישור חוף יהודה בין גדרה לקיבוץ יבנה . על פי סקר הכפרים בארץ ישראל משנת ,1945 היו שטחי קרקעותיו 18,553 דונם, ובאותה שנה הוא מנה 1,620 נפשות . ...
אל הספר