• 73 • פַּרְסָף גדול בטוֹרפּוֹר ( אתנחתא מטבולית ) , רמת הגולן . צילום : ערן לוין • 74 • חייהם תלויים בציד הלילי . כפי שאמרנו, כדי שיוכלו לעוף עליהם להיזון כל לילה מזון רב, כמשקל גופם . לפעמים אפילו יותר מכך . פליטי האור של פגיס מייצגים כל מה שלא יאה לו אור היום . את החשקים הכמוסים ביותר, האפלים . אבל כשמגיעה העת, כשאי אפשר להבליג עוד, הם פורצים . במלוא אונם, כך, כמי שחיכו זמן רב, זמן רב יותר מלילה . הפליטים רעבים, אך לא רק למזון . האוזניים אינן מכוונות כלפי חרקים אלא פנימה, אל תקתוק פנימי של גוף שזמנו אוזל . גוף המכיל עבר רב מדי, טעון מדי . רגע לפני ה"אפס", עצירת התקתוק, הם פורצים . פורצים כפרפרים מן הגולם ( "פקעת פרפור" ) , אבל הפריצה אינה אל משהו שמוגדר בשיר . הם לא יטרפו עשים מפני שבשיר הם עצמם עטלפים-עשים שהתגלמו בפקעת . אצל פגיס כל הפריצה היא פנימית, כמו התקתוק . בשיר, שלא כמו בטבע, לא בטוח שהעטלפים יזוזו ממקומם . ניתן להם "אות לפרוץ", אבל איננו יודעים מהשיר אם אכן פרצו, אם נענו לאות שהם עצמם שיגרו לעצמם . דן פגיס, שהיה עצמו פליט שואה, כותב כאן דיוקן עצמי כעטלף . "שֶׁחִכּוּ בַּכּ...
אל הספר