ערב החורבן 218 למען סדר חדש שידאג לכולם . אבל מה לעשות בצעירים היהודים — 40,000 או 50,000 בחורים ובחורות בכל שנה שמגיעים לגיל 20 , 21 או 22 ואין להם כלל במה לעסוק ? הם הרי רוצים לחיות עכשיו, רוצים לאכול עכשיו , להתחתן עכשיו , להתלבש עכשיו . מה לעשות ברבבות האלה, שבכל שנה נכנסים לחיים בלי נקודת אחיזה, בלי משענת, בלי תקווה, בלי פרספקטיבה ? הם משתתפים במאבק הפוליטי למען הצדק, הם מספקים לוחמים רבים למען סדר חברתי חדש, אבל רק על זה, רק על תקוות פוליטיות, אי-אפשר לחיות . לכן אלפי יהודים רצים לכל קצות תבל, יוצאים לדרכים המסוכנות ביותר, ממש מסכנים את חייהם ומחפשים . הם מוצאים פחות מכפי שקיוו, פחות מן הדרוש להם, אבל מוצאים . ב- 15 השנים האחרונות היגרו למדינות חדשות ובלתי מוכרות, כגון צ'ילה, פרגוואי, אורוגוואי, ונצואלה, קולומביה ואחרות, כ- 50,000 יהודים מפולין, מרומניה ומליטא . אלה היו חלוצים אמיתיים . לא היה להם שמץ של מושג על אודות המדינות האלה . הם לא יכלו לדמיין לעצמם מהי המציאות שם, מי הם תושבי המקום, מה הם תנאי החיים, ובכל זאת הם יצאו לדרך למדינות הרחוקות והבלתי מוכרות . והם אינם מתחרטים !...
אל הספר