"החוט לא נפרם ! " 346 112 בעיצומו של"אדם שחתם על צווי הגירוש של אלפי בני אדם למשרפות" . הטקס, לאחר שאנשי הארגון היהודי המהפכני הצליחו להסתנן לתוך שורות המתפללים, הם פצחו ב"שיר הפרטיזנים" הצרפתי . מיד החלו הנוכחים לקלל ולהכות אותם, בליווי צעקות "יהודים החוצה ! " . תשעה מהם הובלו לתחנת המשטרה, שם המליצו להם כמה "נשמות טובות" "להסתלק לארצם ! " במיטב הקריאות האנטישמיות . תקרית זו הייתה חלק ממגמה כפולה : מצד אחד, שובו העוצמתי של זיכרון השואה, אך מצד שני, תחייתו של הימין הווישיסטי שדגל בהכחשת השואה ; שתי המגמות שבו והתפרצו מעל פני השטח החל משנות השבעים . ההיסטוריון הנרי רוסו מכנה את השנים 1970 - 1974 בתור התקופה של "ניפוץ המראה" : לפני כן לא דיברו על השואה, ואילו לאחר תקופת 113 אך למעשה, כפי מעבר קצרה הפך העיסוק בה למעין דיבוק רב עוצמה . שכבר ראינו, הנרי בולבקו מעולם לא שתק . הוא תמיד פעל בו בזמן בקרב כמה עמותות של ותיקי מחנות הריכוז ותמיד כיבד את טקסי ההנצחה של כולם בנאומים שנשא בהם . הוא גם הרבה להעיד על שחווה בתור אסיר אושוויץ . מאז היווסדו עמדו אנשי חוג ברנר לזר לצידו של בולבקו ונשאו עימ...
אל הספר