שנות השישים 331 הזאת דיברו כמעט אך ורק על ישראל והערבים, עד כדי כך שוועד התיאום של הסורבון קרא ברמקולים במשך כמה ימים לאלה שהשתלטו על הסורבון ללכת לבתי החרושת ולהפסיק לדבר על הסכסוך הערבי - ישראלי, שלא היה 82 לו [ . . . ] כל קשר ישיר לאירועי השעה" . מיעוט קטן אכן יצא לשכנע את הפועלים בבתי החרושת להצטרף למחאה אבל כיוון שלא היה אפשר להניח לאנשי הפת"ח לעשות בזירה כבשלהם, מיד הרימו את הכפפה בוגרי השומר הצעיר . מורגנשטרן קיבל מוועד התיאום מסמך חתום שהתיר לו לקחת שולחן וכיסאות "מהיכן שאפשר ! " כדי להקים דוכן של "הסטודנטים הציונים הסוציאליסטים" . יש לומר שהייתה דרושה מנה גדושה של חוצפה ושל אומץ מצד החברים כדי להציג את עצמם בשם זה בתוך ים של ארגונים שהתנגדו אם לא לציונות, אזי לבטח להמשך השליטה הישראלית בשטחים . הדוכן של השמאל הציוני – סוציאליסטי החזיק מעמד בים של עוינות מ- 11 עד 29 במאי, ערב הסיבוב השני של בחירות שהיו אמורות להכריע את גורלו של הגנרל דה גול, שנגדו הופנו כל חיצי המחאה . את הדוכן ניהלו בזה אחר זה בוגרי התנועה, ובהם גליה בנוזיליו ( Benousilio ) , איזי מורגנשטרן, אילן רוזנקייר וצבי...
אל הספר