פרק אחד־עשר: המיצגים של טוֹמַש פּיֶטרָשֵוויץ'

178 היה יום בספטמבר ,2000 התחלנו בשעה שמונה בערב . האדמה משני הצדדים הוכנסה לכדי חרס שהועברו מיד ליד . משני בתי התפילה לשעבר נדדה האדמה בכדים לעבר שער גרוֹדזקָה . האוחזים בכד סיפרו את סיפוריהם . היו שם 5,000 בני אדם — מישראל, מארצות-הברית, מוורשה, מלובלין, מכל העולם הם הגיעו — וכולם עמדו והקשיבו . הם הציגו את עצמם, סיפרו על חייהם : מאין הגיעו, כיצד שרדו במלחמה . הם דיברו על משפחותיהם, על הילדים והנכדים, והעבירו זה לזה את האדמה . לאדמה שנדדה משני הכיוונים המתין וַשקינֶל . וכשהגיעו אליו הכדים לקח אדמה מן האחד ומן האחר וערבב אותה . הוא נטע בה שני שיחי גפן, שיח אחד מישראל ושיח אחר מפולין, ומכאן נבע שם המיצג — "אדמה אחת, שני בתי תפילה" . ידעתי מלכתחילה שאני חייב לשכנע את וַשקינֶל להשתתף בזה . שום אדם אחר לא התאים . שוּדריך וז'יצ'ינסקי היו חשובים למיזם הזה, אבל לא כמוהו . הוא גילם את שני העולמות הללו בתור אדם בשר ודם . הוא היווה את הסיפור שסיפרנו . הוא הסכים . עד כמה זה נגע לו, אפשר לראות בתצלום שבו הוא מערבב את האדמה אחוז להט . והוא הרי לא היה מוכרח לעשות זאת . זה היה ניסוי אמנותי וחברתי . ...  אל הספר