פרק שביעי: תיק שירותי הביטחון

122 שרוֹמוּאַלד וַשקינֶל הוא בן מאומץ . בשום מקום אחר בתיק שנמצא במכון לזיכרון לאומי לא מצאתי הערות הנוגעות למוצָאו . וקסלר-וַשקינֶל : זוהי אלת המזל, כי אילו הציקו לי על זה, אני לא יודע איך הייתי נוהג . בכל זאת פחדתי אז מאוד . לו ידעו שאני יהודי, היו מסובבים אותי על האצבע, לו רצו לשחק בקלף של אמא שלי או של אחותי, הייתי בכיס שלהם . אבל הם קרוב לוודאי לא ידעו כלום . זה מראה אֵילו שלומיאלים הם היו . על-פי הרשימות הרשמיות של מישצ'יק מתוך הפגישה הראשונה, האב וַשקינֶל התנהל "בחופשיות" ו"גילה רצון לשוחח" . הם דיברו על המחלוקת בין הבירה האפיפיורית ובין הולנד בעניין נדר הפרישוּת ; על מקרה של כומר מנידז'יצָה ( Nidzica ) שהוענש מטעם הקולגיום על העלבת מאמינים ; על ספרו של זֵנוֹן קוֹשידוֹבסקי ( Zenon Kosidowski ) "סיפורים תנ"כיים" ( Opowieści biblijne ; וַשקינֶל ביקר את הסופר על "תפיסה שטחית מדי של הנושא" ) . בפגישה הבאה אמר וַשקינֶל — על-פי המזכר של מישצ'יק — כי הוא מרגיש אהדה לגיֵרֶק, ושעל אירועי דצמבר 1970 "נושאים 76 וַשקינֶל יידע את הקצין כולם באחריות בלי יוצאים מן הכלל" . בדבר שיחתו עם רקטור ה...  אל הספר