פרק רביעי: ילדות, נעורים ובחרות

80 נו באמת, תתבייש לך, רוֹמֶק ! " הוא נעלב מאיתנו, אבל לא לזמן רב . כשאמא שלו הייתה הולכת העירה לקניות, הוא היה נשאר אצלנו בבית . כל מה שרצה היה לו, אפילו שיעורי פסנתר מימנו לו, כי הוא אהב מאוד מוזיקה . הוא רצה אקורדיון, והוא התחנן כל כך, "עשה עיניים", עד שאבא שלו מכר את הפרה כדי לקנות לו אקורדיון . וקסלר-וַשקינֶל : ביקשתי מאבא כה הרבה זמן, ליטפתי את כפות ידיו, והידיים שלו היו מצולקות כל כך . . . עד היום אפילו כפות הרגליים שלי לא נראות כמו הידיים המחוספסות שהיו לו . ידיים של איש עמל, קשות, חזקות . ליטפתי את הצלקות שלו ושאלתי אותו : "אבא, מה זה ? " "עבודה, בני", אמר, "עבודה" . הילד רוֹמֶק עם חברה בפַּסלֶנק, אוחז באקורדיון שקנה לו אביו . 81 ופעם הוא פשוט מכר את הפרה . הייתה לנו פרה כזו אדמונית . נסענו לאוֹלשטין וקנינו בכסף הזה אקורדיון שמונה באס של גָלוֹטָה ( Galotta ) . זה היה דבר יפהפה . הייתי בן שש או שבע . מאז תמיד ניגנתי במשהו . בסמינר לכמרים הייתי אפילו נגן עוגב . דבר זה גרם לי לתמוה קצת כי לאבא הפולני שלי לא היה שמץ של שמיעה מוזיקלית . אחר כך נודע לי שאבי היהודי היה נגן . הוא ניגן...  אל הספר