פרק עשירי : אביב בפריז | 169 כתב פרס לידידו, האלוף חיים לסקוב, בפתוס האהוב עליו בשעה של התרוממות רוח, ״ועמו אטמוספירה של אמת, אומץ לב, אהבת הצבא, ריאליזם מרותק לקרקע המציאות, וחזון ממריא שחקים . יצאנו מסיוט חמור לאוויר הצח של עצמאות ומנהיגות״ . * הוא לא המתין עד שהבוס החדש ייכנס ללשכתו הישנה-חדשה . כבר בפגישותיהם התכופות הראשונות שהפכו עם הזמן לפגישות שבועיות, ושלרבות מהן הופיע משה 7 הצביע פרס על צורכי המשרד הדחופים : מהתוויית מדיניות הביטחון ועד רכישת דיין, ציוד מתקדם לצה״ל . בן-גוריון הקשיב לו אך הצהיר שיקדיש את השבועיים הראשונים 8 ככינויו הישן . בשל כך יאזין בקשב . ואכן, לשכתו לכניסתו למשרד, ללימוד . ״סמינר״ 9 בקריה המתה . לצד פרס הוא שוחח עם לבון, שר הביטחון המודח, ועם הרמטכ״ל דיין . 10 חיים ישראלי, אחריהם ראיין את אנשי הפקידות הגבוהה במשרד ואת ראשי הצבא . 11 וארגוב, שלישו הצבאי, לצד פרס היו צריכים לעמוד בשער שהפך למנהל לשכתו, ולעצור את פרץ המבקשים לשוחח, לדווח ולייעץ לשר החדש-ישן . בפעולותיו במשרד הביטחון ניסה בן-גוריון לקבוע סדרי עדיפויות ברכש צה״לי 1 במקביל קבע אסטרטגיות צבאיות ...
אל הספר