16 | פֶּרֶס, ביוגרפיה לא היה ניתן לטעות . רחוב ראשי אחד, ״וילנה״ שמו, חצה אותה לאורכה . מאז אמצע המאה ה- 19 נבנו בשני צדדיו בתי תושבים מהעצים המקומיים שנכרתו מיערות העד שסבבו את העיירה . הבתים בעלי המראה העלוב והמוזנח נבנו טלאי על טלאי ללא שיטה וסדר . מהרחוב התפצלו שני שבילים צרים . לצידיהם נבנו בתים נוספים . באמצעו בלטה הכיכר המרכזית . אחת לשבוע היא המתה מוכרים, בעיקר נוצרים, שהגיעו מהסביבה, כדי למכור ליהודי המקום את מרכולתם . סביבה עמדו כמה חנויות דלות מראה . בהן שירתו את תושבי העיירה הקצב המקומי, מוכרי הסדקית והביגוד ובעלי דוכני הירקות, הפירות ומצרכי היום יום . סמוך להן ניצבו שני בתי הכנסת : זה ״הישן״ לצד ״החדש״, ושניהם שירתו את קהל העיירה בכל ימות השנה . מאז תחילת המאה ה- 0 הם נבנו כמה פעמים לאחר ששרפות כילו אותם . בחגים פעלו בית כנסת נוסף וכן שטיבל קטן של חסידי סלונים . לידם עמדו מוסדות החינוך המקומי : ״תלמוד 7 עוד בלטה במעלה הרחוב כנסייה נוטה ליפול . היא שימשה תורה״ ובית ספר ״תרבות״ . את התושבים הנוצרים-פרובוסלבים שחיו בעיירה . לא יותר . דלה ועלובה, אופיינית כאמור לצפון מערב תחום...
אל הספר