6. לשונו הערבית-היהודית של יפת ושימושו במונחים ערביים-מוסלמיים בתרגומו

הושע לספר ~ בלי בן יפת פירוש בכל, ניכר רישומם אשר אלו, יסודות כותב . iii בפי המדוברת השפה מתוך "אלמנטים ( ב ) השפה, של אופיה את שינו כאחד, המלים ובאוצר בתחביר הצורות, בתורת בכתיב, הערבית אותה היא הלא בינונית, לערבית והפנדה הקלאסית הערבית מגדר הוציאוה נוצרים אצל יותר גדולה במידה כמובן' אך' המוסלמים, אצל גם המצויה הבינונית, 347 ה'ערביה'"· לאידיאל המוסלמיים כשבניהו ~ : : שותפים היו לא אשר ויהודים, בערבית לכתוב ונוצרים יהודים מחברים של השתדלותם את המשקפים יתר" "תיקוני ( ג ) למטרה, מעבר קולעים הם זו בשפה המלאה שליטתם חוסר מתוך אך הקלאסית, הדומה צורה הקלאסית הערבית כללי דיוושים שבו במקום גם קלאסית צורה בכתבם 348 בפיהם . השגורה לזו דווקא : נוספים מאפיינים בשני מתייחדת הערביתי•היהודית הבינונית, הערבית למאפייני בנוסף זה ובכלל הכתוב, בגוף וארמיות עבריות מל•·ם של ושילובן עבריות, באותיות השימוש 349 משוערבות . מלים שנשתמר הערבי, הטקסט רצף בתוך עבריים אלמנטים בנקל יזהה במהדורתנו המעיין בולטים כן, כמו עבריות . באותיותרק לן ( , iii ל ) ראה היד כתבי כל עדות פי על והועתק, הבינונית, לערבית האופייניים יפת...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן