הושע לנבואת יפת של גישתו לפרשיות הנביא של אזכורים על בהעמידו ( : על" "מצביע אל", "מרמז : ) היינו ב" "ישיר ד פסוק ד לפרק בפירושו לדוגמה, כך, כאלוזיות . להבנתו, המתפקדים, במקרא שונות של למעילה רומזים כהן", "כמריבי הביטוי ובמיוחד "ירב", שהמלה כך על יפת מצביע התורה שעושה הזהה השימוש בשל וזאת ועדתו, לקורח בדומה בחובותיהם הנהנים : ) רי"ב ( שורש באותו לנהנים רומז הזה הדיבור - כהן" כמריבי ועמןי איש יוכח ואל ירב אל איש "אך הציווי ] סמכויות [ את להם העניק וה' האומה בראש העומדים הם אשר וללוויים, הם אולם , ( ה נא, ) דב' נגע" וכל ריב כל יה•יה פיהם "ועל : שאמר כפי והאיסור, כמו ונעשתה ה ~ דה התפלגה ואז הדינים, את ושינו שוחד לקחו אלא זאת, עשו לא "כמריבי באומרו : רמז ושאליהם ומשה, רן i אז של יריביהם היו אשר ועדתו, קרח 60 כהן" . בטכניקה מכוון באופן משתמש אכן שהנביא ההנחה על לערער אפשר זה, במקרה סמויה,אלוזיה זוהי היותר, לכל מפורשות . מוזכר אינו קורח של שמו שכן הרמז, של התורה ללשון הנביא של לשונו בין לדמיון רגישותו סמך על בכתוב חושף יפת שאותה ההבהרה אלא יפת את מעסיקה עצמו דמיון i ד על ההצבעה לא מקום, מכל ...
אל הספר