אולי יש להתחיל דווקא מעובדה ב < וגרפ < ת : האדם הקיבוצי, הא < ד < אל < , הוא אדם מעורב עם החברה . הוא אדם שחייו ניתנו ולא רק במסגרת של ציות למרות מרכזית אלא מתוך בחירה חופשית לקבוצה, לדרך, לרעיון . ואם האדם הוא יוצר, אמורה ההתלכדות שלו עם החברה ועם האידיאות שלה, לבוא ידי ביטוי ביצירה שלו . אצל זרובבל גלעד קל מאוד למצוא אותה . הדוגמא הראשונה העולה בלי ספק בזיכרון כל אחד מאיתנו, היא כמובן המנון הפלמ"ח . אולי אין הוא יצירת מופת שירית, אבל דגל לעם ולצבא השחרור שלו ודאי שהיה . דוגמה מעניינת יותר, בהיותה מורכבת יותר מן הבחינה הספרותית, הוא שירו של זרובבל שהפך לשיר עם : "שירו שירו שיר תודה לברכת העבודה" . כאן מתגלה הפן, שאין להסיח את הדעת ממנו, של איש הקיבוץ כאיש עבודה, עליה הוא מודה ובה הוא שמח . השיר הזה הוא מקרה מעניין במיוחד, ואנסה להסביר זאת . אני נוטה קצת הצידה מהנושא "דמות האדם הקיבוצי" לנושא אחר, והוא שירי הודיה ושירי חגים . בספרות העולם אנחנו מוצאים הרבה שירי הודיה שאפשר לרכז אותם תחת הכותרת "שירי סתיו" . לא סתיו של שלכת, של פרידות, ערפילים וחלקת שדה אחת לא קצורה, אלא דווקא סתיו ...
אל הספר