היסטורית הייתה זו אמנם < וידתמה בדרגה, וקדמו לה דורות של תנאים, אמוראים, סופרים . ובכן, בתקופה מסוימת זה היה בגדר שם כולל לאליטה, ועם הזמן נעשה התואר יותר אינדיבידואלי . ואם לעשות קפיצה, הנה בסוף המאה ה 18 נודע לשם "הגאון מווילנה" . התואר כבר יוחד למישהו . ובכן, התפשטות החסידות השפיעה על תפוצת התואר "צדיק" בצד "אדמו"ר" כשם ייחודי . במאה ה 19 גם נתקבל בהדרגה המנהג שלכל רב היו קוראים "גאון" . עד היום הזה, אגב, אומרים בנשימה אחת "הרב הגאון", כך שהתואר איבד ממשקלו הסגולי . לכן נזקקו לתוספות : "הגאון הגדול", "הגדול באלופי ישראל", ועוד כהנה לרבות "אני הקטן בגאוני ישראל" ) משום הענווה, כמובן ( . לא זכור, שאנשים אחרים, באותו דור סקולרי של בורוכוב, זכו לכינוי "גאון" ולא באופן חדפעמי . האמנם מקרה הדבר ? נזכר כאן כינויו הנפוץ "הגאון מפולטאווה" שבאוקראינה, אבל לא די בכך . הרחיקו לכת וקראו לו גם "הגאון היהודי" . ומעניין מי ומי כינוהו, כלומר הגדירו אותו כך . ואולי זה קנה מידה : מן הצד האחד איש כמו שלמה קפלנסקי, אשר לא היה קוטל קנים כשלעצמו, אך אנו גם יודעים יפה מאוד שבתקופה מסוימת היו ביניה...
אל הספר