על כן, גם ברמות של דעת הקהל וגם בקרב הקבוצות הפוליטיות והאלימות יש מגמה ברורה של קיטוביות . המאפיין השני של המשבר היא העובדה שלקיטוביות הזו יש אופי צובר, כלומר, היא מביאה לידי ביטוי גם שסעים עדתיים וגם שסעים ביו דתיים לחילוניים . הציר של הקיטוביות הוא אמנם ביטחון לאומי, אבל השיח הצבאיביטחוניסטי במדינת ישראל, שהוא השיח הדומיננטי בפוליטיקה ובחברה, צובר לתוכו גם שפת מיתוסים של יחסי עדות ויחסי דתייםחילומיס . השינויים הדמוגרפיים בשנות החמישים והששים איפשרו לימין הפוליטי לעשות שימוש בשפה שהיא מיסטית ודתית, ולקשור אותה לדילמות ביטחוניות . על ידי כך הימין הפוליטי צבר בהדרגה יתרונות אלקטורליים . המאפיין השלישי למשבר מעביר אותנו מדעת הקהל לאליטה הפוליטית . העובדה היא, כי הפוליטיקה הישראלית חסרה, מאז שנות השמונים, מוקד כוח פוליטי מרכזי ואזרחי אחד, שמסוגל לעצב קואליציה מושלת על פי שיקול דעתו הפוליטי הבלעדי . אולי דוגמה מאלפת לעניין, הוא גורלה של המפלגה הליברלית בישראל . "הפרשה הליברלית" היא למעשה נייר לקמוס לפוליטיקה כולה . אם בבחירות לכנסת השנייה ב 1951 הליברלים על כל מרכיביהם ) ציונים כלליים ...
אל הספר