חלק א, פרק שמיני : תורות הגמול והגאולה 05 השביעי מחולק לשני פרקים, כשהפרק השני הוא העתקת איגרת תחיית המתים של רמב״ם . את הפרק הראשון פתח ר׳ דוד בהסבר חובת האמונה בתחיית המתים . חכמי התלמוד, בפרק חלק בסוף מסכת סנהדרין, דנו במי שאין להם חלק לעולם הבא . אחד מהם הוא ״האומר אין תחיַּת המתים מן התורה״, כשהדגש הוא על המילים ״מן 53 הווה אומר שהאמונה בתחיית המתים התורה״, אף אם יודה שתהיה תחיית המתים . רמוזה בתורה, ״להודיע מעלת תורתנו, שאין אמונה מקובלת שאינה נכתבת או נרמזת בתורה . ועוד כי אם לא יאמין שהיא נרמזת בתורה, לא תתחזק אמונתה [ בתחיית המתים ] מאשר היא חוץ מהטבע״ ( אמונה, עמ׳ קצה / 151ב ) , והתורה, לפי גישתו, מגלה את הטבע הפנימי של האדם . אחת ההוכחות שמביאים חז״ל לתחיית המתים מהתורה היא מהמילים ״אז ישיר״ ( שמ׳ טו, א ) , שנאמרו בלשון עתיד בזמן קריעת ים סוף, וכמו שקריעת ים סוף הייתה מאורע ניסי, כך יהיה גם בתחיית המתים . בהמשך דבריו דן ר׳ דוד בשאלה הפילוסופית-המוסרית שנובעת מתחיית המתים . הרי תחיית המתים אמורה להיות כנתינת שכר לאלה שעשו את רצונו של הבורא בעולם . כיצד ייתכן אפוא שהנשמות שנמצ...
אל הספר