השואה והזיכרון הקולקטיבי בישראל

אזרחות כפולה בישראל – בין אידאולוגיה לפרגמטיזם 92 אחד המחקרים המקיפים ביותר אשר בחנו את הקשר בין לאומיות לזיכרון הוא עבודתו של פייר נורה בשיתוף עם היסטוריונים צרפתים נוספים, על ״מחוזות הזיכרון״ ( Les lieux de mémoire ) . במחקרם הם סקרו את מחוזות הזיכרון שבהם הובנתה הלאומיות הצרפתית : האתרים והאירועים המסוימים, המופשטים והממשיים, אשר קיבלו את משמעותם מן העבר ההיסטורי ושבהם שוכן הזיכרון הלאומי של הצרפתים . בעבור נורה, המחוזות הללו אינם רק המקומות הממשיים שבהם נבנה הזיכרון – כגון מגדל אייפל, הפנתאון, המוזולאום הלאומי של המלכים הצרפתים או מערות פרה- היסטוריות ב- Lascaux – אלא גם אתרים מופשטים שבהם משוקעים הזיכרונות הלאומיים : ספרי לימוד, סיפורי עם, שירים, ספרי קריאה, מסמכים רשמיים, ספרי זיכרון, מכתבים, יומנים וכדומה . נורה משלב אפוא בין הזיכרון ״הטבעי״ של הפרט ביחס לעברו שלו – זיכרון אוטוביוגרפי – ובין הזיכרון הקולקטיבי הממוסד, העובר מדור לדור . הזיכרון הקיבוצי הישראלי מתבסס על זיכרון השואה, גם אצל ישראלים אשר הם או משפחותיהם לא חוו אותה בעצמם . לדעת ליבמן, השואה נעשתה למיתוס המרכזי עדית ז...  אל הספר