השדה החינוכי-פדגוגי: רב-תרבותיות, טכנולוגיה והפרטה

84 | לתווך את המתווכים : חינוך לאוריינות תקשורת בישראל ׀ רביב נאוה והאוטונומיה הפדגוגית שאפיין את שנות השבעים והשמונים, שני העשורים לאחר רפורמת ארן ( 1968 ) , הוחלף בשיח חינוכי המעמיד במרכזו את ההיבט החברתי - זהותי ואת ההיבט המוסדי - כלכלי . בהיבט החברתי - זהותי, החתירה לאינטגרציה נחלשה לטובת דגש על פלורליזם ורב - תרבותיות ( רש וכפיר, 2004 ) . יהושע מטיאש ונעמה צבר - בן יהושע ( 2004 ) מציינים כי בתקופה זו הלכה והתגבשה מדיניות חדשה שהתנהלה בשתי זרועות : בזרוע אחת המשיכה מערכת החינוך לקדם את הפרויקט הלאומי של בינוי אומה על יסוד האתוס הציוני, ובזרוע שנייה היא הלכה ונענתה, על יסוד ערכים דמוקרטיים ורב - תרבותיים, לתביעות של קבוצות מיעוט אתניות ולאומיות להכיר בזכותן לטיפוח מורשתן . תחת ממשלתו של יצחק רבין ( 1992 - 1995 ) הונהגה מדיניות של העצמת בתי ספר תחת הכותרת "ממשלת ישראל מאמינה בחינוך" ( ברנדס, 1996 ) . מדיניות זו, ברוח יוזמות של "הבניה מחדש" שהונהגו בארצות הברית בשנות השמונים, נועדה להתבצע באמצעות אוטונומיה בית ספרית וניהול עצמי, עידוד הגיוון והשונות בין בתי ספר והעדפת יוזמות שצמחו מתו...  אל הספר
מכון מופ"ת