252 סוף דבר הכמיהה וכמוה הסבל מצויים במוח שלנו, בדמיון שלנו . הדמיון מייצר פרשנות למציאות, כזו המושפעת מהמורשת שלנו, מכל החוויות ומכל האנשים שהשפיעו עלינו, שעיצבו אותנו להיות כפי שאנחנו . אין זה גזר דין סופי . בידינו המפתח לשינוי . הבנה זו פותחת את השער לריפוי נפשנו . בספר הזה ביקשתי לתת תשובות למצוקות החיים . את כתיבתו התחלתי עוד לפני האירועים הנוראים שקרו ב- 7 באוקטובר . אחרי שפרצה המלחמה, שגרת החיים המוכרת נראית לנו "קטנונית", כאילו לא ראוי לדבר עליה . בלמנו את כאבי הלב היום-יומיים שלנו, דחינו החלטות, ריסנו את תשוקת החיים, חיכינו ואנחנו עדיין מחכים . כוח החיים מחזיר אותנו לעצמנו המוכר . בעיות העבר מבקשות תשובות . עלינו לרפא את עצמנו מפצעים ישנים, שאליהם נוספו חדשים . ההלם מהאי-הוודאות שנחתה עלינו באחת מציף, ויציף אותנו לעוד הרבה זמן . אני שואלת את עצמי מה מבין הכלים שהבאתי בספר זה, מה מבין הרעיונות שהבעתי בשמי וגם בשמם של נשים וגברים חכמים, אנשי מקצוע, הוגי דעות, וגם המטופלים, יתלכדו לאיזו אמירה כוללת, אינטנסיבית, צלולה וחדה שניקח איתנו להמשך מסענו ? מה נאמץ לליבנו כמקור נחמה וחיזוק...
אל הספר