בין הדורות

350 פרק תשיעי אני מרגיש כלפיך מין תחושה של אבהות, [ . . . ] תמיד התחברתי יותר לאנשים צעירים מאשר לבני דורי . אנשים בני דורי לא עניינו אותי [ . . . ] בכתיבה של בני דורי יש דברים שאני לא אוהב . אחד מהם הוא שאין אצלם אירוניה והומור, ואלה יסודות שדווקא יש אצלך ואצל אורלי קסטל-בלום . אני כותב עם אירוניה והומור, ולכן לא התחברתי אל כמה 64 סופרים מרכזיים בדור שלי ונמשכתי לכאלה שהיו בצדדים . בשיחה זו קניוק גם טוען כי יש משהו בעידן הזה של שנות התשעים שמאפשר לכתוב ספרים כמו געגועי לקיסינג'ר ( "לא היית יכול לכתוב אותו לפני עשר שנים", הוא אומר לקרת ) ומאפשר להציג אלימות ישירה כל כך . נבלות בפירוש מזכיר את הפרוזה של קרת וקסטל-בלום, החל בבחירה להוסיף את המילים "הסיפור האמיתי" מתחת לכותרתו של ספר המתאר אירועים בלתי אפשריים, וכלה באלימות המוקצנת וההתמקדות בגופניות . בהסתכלות רחבה יותר בהתפתחות יצירתו של קניוק אפשר לראות את נבלות כחלק מטרילוגיה של רומנים קצרים שקניוק פרסם בשנות התשעים והאלפיים, הכוללת את קסם על ים כנרת ( 1995 ) ואת הנעדרת מנחל צין ( 2005 ) , שסגנונם מערב בוטוּת ואלימות . במכתב לרנה ורבי...  אל הספר