האב, הכינור ומיתוס היצירה

אמריקה והמצאת הבדידות 199 מהוריו את תחושת הכישלון, והופך את הכישלון למנוע היצירתי . כך היצירה כולה מעצבת את דמותו של עמינדב כאומן הנתון ב"אנטומיה של כישלון", 43 כפי שניסחה זאת חגית הלפרין . בספר חיים על נייר זכוכית קניוק מתאר את תקופת שהותו בניו יורק, שבה היה בעיקר צייר . החזרה לארץ אחרי עשור בנכר הייתה גם פרידה מקריירת הציור . ברומן, נקודת הפרידה מן הציור מסתמנת כאשר הגיבור מבין כי גם לציור החשוב ביותר שהוא צייר, הפורטרט של בירד ( צ'רלי פרקר ) , יש מחיר . כשהוא נפרד מן הציור החשוב ביותר שלו תמורת כסף, הוא פונה עורף לקריירת הציור . בשיחות עם מירנדה, אשתו של קניוק, היא סימנה לי נקודת ציון אחרת — התערוכה שעשה בשנת 1955 במוזאון תל אביב . פרשנות זו גם עולה בקנה אחד עם מה שכתב קניוק בטיוטה לחיים על נייר זכוכית : "לא יכולתי לצייר כי מאז שחזרתי מהארץ נגמר בי הציור והכתיבה שכל הזמן הציקה לי, התגברה . אחרי שהייתי תלוי במוזיאון תל אביב שייסד אבי, לא היה 44 לי בשביל מה לצייר" . קניוק הציג כמה תערוכות יחיד בגלריית פייגל בניו יורק, אולם התערוכה במוזאון תל אביב, שאותו ניהל אביו באותה תקופה, הייתה שו...  אל הספר