180 פרק שישי בספרה חיים כתובים, ניצה בן-דב בוחנת אוטוביוגרפיות ספרותיות וז'אנרים שכנים שבהם היוצר כותב על עצמו, ושואלת על המקום של "הסיפור האמיתי" בכתוב . בן-דב טוענת כי המשותף לכל האוטוביוגרפיות הוא הניסיון לספר סיפור, אך בו בזמן "להמציא את 'האני' לשם שיפורו, הבנתו, והשלמה עמו", בתהליך שהיא מכנה "הולדת היוצר", שבו היוצר מבקש להסביר מאין נחל את 1 הולדת היוצר היא גם בריאת המיתוס שלו, ומיתוס זה נקשר לחוויות שירו . תשתית טראומטיות, לחשיפת ההקשרים המשפחתיים, ולעיסוק במושגי הבית 2 והמולדת . בסיפור על אהבה וחושך ( 2002 ) התייחס עמוס עוז לשאלת ה"אמת האוטוביוגרפית" בהצהירו ש"כל סיפור שכתבתי הוא אוטוביוגרפי" ( עמ' 3 בהמשך תיאר עוז את "הקורא הטוב" ו"הקורא הרע" : "הקורא הרע 36 ) . מבקש תמיד לדעת, ולדעת תכף ומיד, 'מה קרה באמת' . מה הסיפור שמאחורי הסיפור, מה הקטע, מי נגד מי, מי בעצם זיין את מי" ( שם ) . הקורא הרע הוא הקורא המציצני שרוצה לחבר את שברי הפרטים הביוגרפיים לכלל תמונה עסיסית . הקורא הטוב, לעומת זאת, איננו עסוק בשאלה מה היצירה מלמדת על היוצר ועל חייו, אלא מה היצירה מלמדת אותו על עצמו . סיפ...
אל הספר