חזרה למסורת הספרות העברית

התָּלוש של קניוק 175 ולגלות שגם היא איננה טלית שכולה תכלת . בשתי היצירות הקיטוב נראה כהשלכה של קונפליקט פנימי, המתחולל בנפשם של ברנר ושל 66 קניוק . הגיבורים של ברנר שרויים בהלך רוח שפוף ובתחושה כי אין תקווה בשום מקום — אין תקווה באמריקה, אין תקווה ברוסיה או בקיסרות ההבסבורגית, וגם לא בארץ ישראל . החיפוש אחר המרחב הנכון הוא חלק מהתלישות ואינו מוצא תשובה ברורה . אבי שגיא הראה כי תפיסתו של ברנר את משמעות הקיום היהודי נובעת מהשקפה אקזיסטנציאליסטית כוללת, ובמובן זה הוא סבר כי את ברנר אין לקרוא דרך חוויית התלישות, אלא דרך המסגרת המושגית 67 כבר צוין של חוויית האבסורד, דרך חוויה אקזיסטנציאליסטית מטפיזית . כאן החיבור של קניוק אל התפיסה האקזיסטנציאלית, אבל חשוב להוסיף כי כמו אצל ברנר, גם אצל קניוק מדובר בקיום יהודי . כמו ברנר, גם קניוק עסוק במרחבים השונים לאורך כל יצירתו . הוא בוחן את מי שבחר להגיע לארץ, את מי שבחר להגר לארצות הברית וגם, למשל בהברלינאי האחרון, מתעניין באנשים שהעדיפו להישאר בגרמניה לאחר השואה . שיאו של העיסוק בניגוד בין ארצות הברית לישראל מתממש ברומן היהודי האחרון, שבו העץ המשפחת...  אל הספר