פרק חמישי - התָּלוש של קניוק

152 פרק חמישי טיסה חזרה לישראל אך אינו מממש אותו, ולבסוף מוצא עבודה כמדריך תיירים בתצפית מגורד שחקים, מממש מאוויים דמיוניים להפוך לחרק מעופף . תחושת הזרות בכרך הניו-יורקי, שעלתה מהדפים הכחולים וגם מיצירה זו, הייתה מוכרת לקניוק, שבחר לנסוע לאחר המלחמה תחילה לפריז ולאחר מכן לניו יורק . במכתב ששלח לאימו בעת ששהתה בארצות הברית, עוד לפני שהוא עצמו הגיע לשם, הוא מתאר את כמיהתו לעזוב את הארץ : חויה שאינה נשכחת משהו אדיר, זה מ [ י ] צוי הגדול ביותר של חויות והרגשות דור שלם, דור הסברס, הדור המשונה הזה שנהרג במלחמה ולחם בה, דור שהיה אידיאליסט והתחיל את חייו במגרשים הריקים של תל-אביב המשיך אותם בהפגנות נגד הספר הלבן, הלך לפלמ"ח העלה מעפילים עשה ציונות, הלך למלחמה ופתאום ראה שהכל היה זיפת, שהפסיד הכל משום שצוחקים ממנו משום שבן גוריון אמר אתמול שהוא היחידי שהביא את המדינה הזו . וכמובן לא חיים בן דור ויגאל אלון ואני ועוד אלפים כמוני — ולכן נמאס לי מהכל, הטרגדיה שלנו שנהפכנו למדינה ננסית, למדינת נדבות שהכנסת שלה תפקידה לשמור על היחסים הטובים עם הנדבנים היהודים מהסטייטס בכדי שהללו לא יכעסו [ . . . ] ו...  אל הספר