בדרך למתן עדות בהיורד למעלה — הגרסה השלישית

46 פרק ראשון בנוגע לאלימות של אריק כלא-לגיטימיות . החיילים האחרים אומרים לו שלא להתערב, משום ש"הוא חבר שלך, לא ? ", ו"בוער לו בפנים [ . . . ] הוא מוכרח להוציא את זה החוצה", ו"ערבי — ערביה, הכל אותו זיפת" ( עמ' 49 - 50 ) . אריק צועק למספר "לך להילחם בצד שלהם, לפיד המוסר שכמותך", ובהמשך לועג להשכלתו של המספר : "דקלם להם שירים" ( עמ' 50 ) . לפי אריק, המוסריות של המספר, שנקשרת להשכלה אירופית, היא מאפיין של היהודי הגלותי ולא של הצבר המחוספס שאינו מתרגש מבאך או מבטהובן . לכן דן הוא לא רק יהודי גלותי חלש ( כמובן לפי הסטראוטיפ ) , אלא ממש משתף פעולה עם האויב, ומסכן בכך את עתיד העם היהודי כולו . הניגוד בין שתי הדמויות מתעצם כשהדלת נפתחת על ידי "ילד כבן שמונה, שבטנו חשופה ותפוחה ונחיל של זבובים רוחש על קדקדו הקרח" ( שם ) . המספר חש מיד במצוקה : "אבק עמד בגרוני, כעין פלומה עבה וכבדה" ( שם ; ובגרסת הטיוטה לנובלה : "גרוני נתמלא בציקות אבקית שעלתה בתוכי והשתלבה עם ההתרגשות שחידדה גרוני ועשתנו דקור, וכעין פלומה עבה עמדה בו" ) . אריק תופס את הילד כשהבעה שובבה על פניו, ונעמד בכוונה כשפניו למספר . "חבל ...  אל הספר