פרק ג : הצורות הספרותי ו ת׀ 123 שהפסוק הוא לדידו רק גירוי לפתיחה, והריהו הולך ומפליג ממנו, או כנקודת סיום . לוינסון, שדן במערכת היחסים בין הפסוקים לסיפור הדרשני, מציג ארבעה דגמי יסוד בעניין זה : סיפור יעד ( שהפסוק עומד בסיומו ) , סיפור מוצא ( שראשיתו בפסוק ) , סיפור מעטפת ( הפותח וחותם בפסוק ) וסיפור שלד ( הנרקם ונשזר סביב חלקי פסוק ) . בהקשר זה ראוי להעיר, כי בסיפור הדרשני אפשר שפסוק יובא כלשונו בפי דמות, מבלי לציין לקורא שפסוק הוא . הפסוק מצוטט אפוא במקרה זה בלא נוסחת מבוא ( כגון "שנאמר" או "כדכתיב" ) , שהיא כידוע ביטוי להתערבותו של המספר, וכך נעשה הפסוק אבן בניין בסיפור . הופעותיו של הסיפור הדרשני במהלך המדרש הן מגוונות . ניתן להבחין בין סיפור דרשני, שהוא חלק מדרשה ( כגון ואתחנן כ', עמ' 4 שורה 47 ) , לבין סיפור כזה כשהוא עצמו הדרשה, ללא דברי הקדמה ( דברים, כ"ד, עמ' 3 שורה 40 ב' ) . הוא הדין במקומו של הסיפור בפתיחות . הסיפור יכול להוות חלק מפתיחה ( ואתחנן כ', עמ' 5 שורה 25 ) או פתיחה שלמה ( עקב י"ד, עמ' 8 שורה 5 ) . מעצם היותו סיפור, מאפשר הסיפור הדרשני מרחב גדול יותר לעיצוב הדמויות,...
אל הספר