יחסי אני־אתה כטשטוש היחס לאחר לאור ביקורתו של קרל פרנקנשטיין על משנתו הדיאלוגית של מרטין בובר

י ח ס י א ני-א ת ה כ ט ש ט ו ש ה י ח ס ל א ח ר 119 התלמיד / ה, וההכרה כי כל תהליך של שינוי בשדה החינוך קשור בטיב הדיאלוג שמקיימים התלמיד או התלמידה עם דמות משמעותית כלשהי, שתי אלו יונקות באופן ישיר מן העקרונות אותם הציב בובר באני ואתה . בנוסף, רעיון הפתיחות, כפי שניסיתי להגדירו בספרי "פתיחות ואמונה", 3 בא לידי ביטוי באופן מובהק במשנתוכתשוקה מודרנית אל המסתורין, הדיאלוגית של בובר . בובר תובע מאיתנו יחס של זיקה, שבו הזולתיות אינה מוגדרת כשלעצמה באופן אובייקטיבי וסגור מראש, אלא כמצע להתרחשות דינאמית הנקבעת מחדש בכל רגע ורגע על ידי האינטראקציה המיוחדת המתרחשת בין שני צידי הזיקה . יחד עם זאת, בבואי לבחון ולנתח את מהותו של הדיאלוג החי המתרחש בין בני אדם ממשיים, אם בהקשר חינוכי, טיפולי, או חברי, אני מוצא את תיאוריו של בובר באני ואתה חסרים מספר מרכיבים משמעותיים . מרכיבים אלו, בהם אדון להלן, שבובר אינו מתייחס אליהם באני ואתה בכוונת מכוון, הם שהופכים לעניות דעתי דיאלוג אנושי למשמעותי ואפקטיבי, להתרחשות שאינה מקרית בלבד, אלא בעלת הקשר וכיוון . ביקורות שונות על אני ואתה כמשנה פילוסופית-תאולוגית ה...  אל הספר