ג ע ג וע אל האל ב יתי — המו שך והמ איי ם ׀ 277 [ . . . ] אבי, נעלם לפני עשר שנים, מעולם לא הופיע שוב, מעולם לא שמענו ממנו חדשות . . . מי מתקשר אלי ? כמו סהרורית חיפשתי את בית החולים בנאנט, את המיון, את הכירורגיה, את התאונות . . . 'מי ? מה ? איזה שֵׁם ? אבדוק, לא . . . באיזה תאריך ? ' 'איני יודעת כלום', 'לא, אף אחד, אני מצטער' . קליק אחד והשיחה נותקה . נשארתי שם בלי לראות, בלי לחשוב, מטולטלת, מתקשרת שוב, מחפשת את בית החולים, אותו קול : 'אני אעביר אותך לחדר המתים' . [ . . . ] עוד כאב מפלח את הקרביים 'כן, אומר קול אחר, האם את בתו ? חיפשנו את המשפחה ללא הצלחה . אביכם מת מזה 48 שעות . אעביר אותך לקבלה' . [ . . . ] כשהתעשתי הכל היה חשוך, הטלפון נתקע [ . . . ] התנועות שלי היו איטיות, מדויקות, כבדות . לבשתי מעיל, לקחתי את התיק, שרבטתי לאמי : 'אבי מת בנאנט . אני נוסעת' . לקחתי מונית לתחנה ותפסתי רכבת לנאנט [ . . . ] נאנט . היה גשום . המונית הובילה אותי לבית החולים . לפני דלתותיו אותו כאב מִסמֵר אותי למקום . נשארתי לחוצה זמן רב, עד שמישהו שאל אותי אם אני צריכה משהו . בקבלה, שמעתי את קולי אפור וח...
אל הספר