יצירה וג עג וע׀ 175 דורשת פעולה ושינוי . לפי אייגן, "התהליך הראשוני מתחיל את שינוי הצורה של הכאב" ( אייגן ,2010 עמ' 66 ) כיוון שבו "טבועה הנטייה הכפולה להתחמק מכאב ולעבד אותו מחדש . מצד אחד קיימים הלם, ריקות, איבוד תחושה, כיבוי, היפטרות, סילוק בכוח משאלה, ניסיון להחליף כאב בעונג או במלאות או בשכחה . אולם יש גם החלמה [ . . . ] אנו הופכים פצעים לחלומות, לשירים, לדתות, לאומנות, לחוקים ולמוסדות חברתיים . על ידי הזנת הפגיעה אל תוך עבודת החלום מתחיל התהליך הראשוני את המשימה האינסופית של ניסיון להבין את טבעו של הסבל" ( שם, עמ' 66 - 67 ) . אמנם יצירה מבקשת לגעת בכאב, אך יש שהמגע מאיים ובמקרה כזה, כפי שתיארתי קודם ביחס ליצירה המלנכולית, עשויה היצירה האומנותית לעטוף את הכאב או אפילו לאצור אותו כמו פנינה ולצרפו לעדי של זהב . כך יכולות מילים להתגבש לשירים, לסיפורים וליצירות בעלי ערך אסתטי שבמהותם עוטפים חלל בלתי נגיש ורֵיק, רִיק מלנכולי שאין בו געגוע . יצירות מעין אלה יכולות להיות יפות, מטלטלות וכואבות . היופי נובע מהיכולת האומנותית של היוצר לגבש את הכאב, הסדק או הריק הלבן ולעוטפו בצורה אסתטית : ב...
אל הספר