תהליכים סובלימטיביים ביצירה ובגעגוע

271׀ יצ ירה ו ג ע ג וע אתייחס תחילה לקווים של דמיון בין געגוע ליצירה . ראשית, לזה כמו לזו מהות כפולת פנים : גם הגעגוע וגם היצירה מכירים באובדן הדבר האבוד וממשיכים לקיימו מכוח התשוקה כששניהם משמיעים את צלילי העבר דרך ביטוי בהווה . ועוד, את השניים מניע כוח דומה : היצירה מונעת מליבידו או אימפולס : כוח חיוני שביטוייו מצמיחים, אך לעתים גם הרסניים . גם הגעגוע כפי שראינו מיוסד על איכות ראשיתית חיונית של תשוקה וכמיהה שאליה 3 לבסוף גם הגעגוע וגם היצירה מאפשרים לנפש לשאתמתווסף ממד של מוות . רכיבים הרסניים בלי שיאיימו להכרית את החיוניות הנפשית . הגעגוע, כפי שראינו, מהווה עדות לעבודה נפשית בהתייצבו מול איום מאיין, והיצירה האומנותית מצידה מבטאת עבודה סובלימטיבית ואינטגרטיבית של המרכיבים המנוגדים שפועלים בנפש . בעשותה כן היא גם תורמת לבריאות נפשית ולאפשרות לשאת כאב וסבל . מעבר לדמיון בין השניים, הגעגוע כשלעצמו יכול להוות כוח מניע ליצירה . בהופעתו הוא כאמור מעיד על עבודה סובלימטיבית המתקיימת בנפש ( קליין, 1940 ; Segal , 1952 ) : ממד התשוקה והכמיהה בגעגוע מבטא סובלימציה של הדחף המיני לחיים או של האימפ...  אל הספר