261׀ יצירה וגעגו ע בשלאר כיוון בדברים אלה לתשתית של חוויה, אונטולוגיה ישירה, שממוקמת בעבר ועומדת בבסיס הפעולה האומנותית בהווה . רעיון דומה עולה בשיר "ירח" של אלתרמן : יָרֵחַ / אלתרמן גַּם לְמַרְאֶה נוֹשָׁן יֵשׁ רֶגַע שֶׁל הֻלֶּדֶת . שָׁמַיִם בְּלִי צִפּוֹר זָרִים וּמְבֻצָּרִים . בַּלַּיְלָה הַסָּהוּר מוּל חַלּוֹנְךָ עוֹמֶדֶת עִיר טְבוּלָה בִּבְכִי הַצְּרָצָרִים . וּבִרְאוֹתְךָ כִּי דֶרֶך עוֹד צוֹפָה אֵל הֵלֶךְ וְהַיָּרֵחַ עַל כִּידוֹן הַבְּרוֹשׁ, אַתָּה אוֹמֵר — אֵלִי, הֲעוֹד יֶשְׁנָם כָּל אֵלֶּה ? הֲעוֹד מֻתָּר בְּלַחַשׁ בִּשְׁלוֹמָם לִדְרֹשׁ ? מֵאַגְמֵיהֶם הַמַּיִם נִבָּטִים אֵלֵינוּ . שׁוֹקֵט הָעֵץ בְּאֹדֶם עֲגִילִים . לָעַד לֹא תֵעָקֵר מִמֶּנִי, אֱלֹהֵינוּ, תּוּגַת צַעֲצוּעֶיךָ הַגְּדוֹלִים . נתן אלתרמן, ירח, כוכבים בחוץ, עמ' 38 . גם אלתרמן בשיר "ירח" עוסק במהות האונטולוגית של מעשה הכתיבה שכשלעצמו הופך ל"רגע של הולדת" . הוא מנסח בדרך ייחודית ובלשון ציורית עשירה חוויות בלתי אמצעיות של מפגש בין אדם עם עולם וטבע המתקיימות כמהות נצחית, ואת כוחו של האמן — השואב כוחו מן האלוהי — לבוראן מחדש . היציר...
אל הספר