סקירת המחקר

711ס ק י ר ת ה מ ח ק ר מיימון את עבודותיהם של אברהם בנד, עדי צמח, נעמי ב . -להלן סוקר קורן . הוא ( 141 - 143 ) עמ' דב ומיכל ארבל- סוקולוף, אפרת גולן, רות גינזבורג, ניצה בן דוחה את מסקנתו של בנד, בסוברו שתרצה היא מספרת מהימנה ומודעת לעצמה ולסביבתה, שמתוך רצון לבחון את אמת חייה ולמצוא אפשרות לתיקונה, "היא חוזרת אל ראשית סיפורה וחוקרת אותו מנקודת המבט של הילדה הנאיבית תה . היא מתארת תהליך של היוודעות עצמית וידיעה מאוחרת מתוךישהי . באמצעות הכתיבה תרצה מפצה את ( 143 ) עמ' ידיעה מוקדמת"-שחזורה של אי . המחבר עומד על ( 144 ) עמ' עצמה על התפקוד ההורי החסר שחוותה בילדותה הקשר שבין קריאה וכתיבה בסיפור, ודוחה את עמדתו של עדי צמח, שטען - 146 ) עמ' שתרצה איננה אשת ספר, ושכלל לא התייחס למשמעות של כתיבתה מיימון בשאלת הכתיבה כעיבוד האבל,- . בהמשך הפרק מרחיב קורן ( 150 הכתיבה כצורך במילויים של חסכים הוריים, כדרך להתמודד עם אמת . הוא למעשה מציע ( 150 - 156 ) עמ' טראומתית, וככלי להתמודד עם הדיכאון ) לדוגמה, לדבריו "לאה גישה נוספת להבנת הנובלה, אף שלא תמיד דייק בפרטים , אך לכך 146 מרבה לקרוא את סיפורי התור...  אל הספר