של המשקל הערבי הכמותי מסוג המרנין ( הַזַג' ) , אבל שלא כמו בהזג' הערבי, שבו כל בתי השיר נחרזים בחרוז אחד המבריח את השיר כולו על ציר אחד, את ההזג' שלו כתב ריבי"ם במחרוזות . במחרוזות שלו כל שני בתים נחרזים זה בזה . כך למשל : בְְּכוּ אַחַי וְגַם סּפְדוּ / עֲלֵי צּיִּוֹן בְְּרוֹב הָמוֹן כְִּמוֹמּסְפַָּד הֲדַד רּמִּוֹן / וְיֹאשּׁיִָּה בְנוֹ אָמוֹן בְְּכוּ רַכִּּים מְעוּנָָּגּים / יְחֵפּים יּרְמְסוּן קוֹצּים לְכוּשּׁים יּשְׁאֲבוּ מַיּם / וְלָהֶם יַחְטְבוּ עֵצּים במקרה זה ריבי"ם הכניס את המשקל הערבי הכמותי בסד סטרופי טיפוסי למסורת השיר העברי . אבל גם בכך לא הסתיימו ניסיונות ההתמודדות של המשורר עם ההשפעה הערבית . בסוג של פשרה מסוג אחר נקט ריבי"ם כשהוא הטיל על הצלעית הרביעית והאחרונה בכל טורי השיר המרובע חרוז קבוע . כך נוצר כביכול שיר חד חרוזי בעוד שלוש הצלעיות הפנימיות ממשיכות לחרוז זו בזו כמימים ימימה . בעוד נקודה אחת מזכירה המתכונת החדשה את הקצידה הערבית, בהחרגתו של הבית הראשון מכל שאר בתי השיר, בהיותו חורז כולו בחריזה המברחת של השיר כולו, וזאת שלא כפי מתכונת החריזה בכל שאר טורי השיר . את הת...
אל הספר