מנהיגות כפעולה יום־יומית

74 | מרחיבות את השורות : נערות, נשים ומנהיגוּת בעיתות משבר והזדמנויות כששאלנו את המשתתפות מדוע כל מי שהגדירה עצמה כבעלת כוח, הפועלת מפעם לפעם כדי לשנות ולשפר את מצבה לא הייתה מוכנה להכליל את עצמה תחת ההגדרה "מנהיגות", התעוררה שתיקה מביכה . התשובות נטו לחזור על עצמן והבליטו אי-נוחות בכל הנוגע בשימוש במילה "מנהיגות" . לרוב הנימוק היה שהמילה נחווית כגדולה מדי בעבורן ומעידה על חוסר צניעות . חלקן אף אמרו שהמילה נתפסת בעיניהן כלא שייכת לעולמן, בעיקר משום שהיא מבטאת פעולות גדולות וחשובות באמת . ואילו "הן . . . הן רק עושות כל מיני דברים קטנים ביום-יום" . הפחתת ערך כזו שכיחה גם בספרות ( Perets et al . , 2023 a, 2023 b ) . מעציב לראות את ההחמצה שנוצרת בשל הסירוב, ההימנעות והקושי שלנו להשתמש במושג כמו “מנהיגות" . מעציב שהאימהות והנערות לא קישרו כלל בין המושג "מנהיגות" ובין התיאור שלהן את עשייתן "דברים קטנים ביום-יום" . ויתור כזה משמעו ויתור על כוח חברתי ואישי . הוא עלול להצביע על כך שהפנמנו את ההגדרות המסורתיות, ובשל כך אנו מדירות את עצמנו מהן . הפנמה זו מזכירה את החוויה שמתארת קרול גיליגן בספרה ...  אל הספר