מתחת לעטיפה הוורודה | 11 השנים האחרונות ואת מלווינו לשמם, מעמדם והקשר שלהם אליי . ואני . . . אני שם ניצבת ללא תפקיד . מבקשים מבן זוגי וממני לעמוד זה מול זו, מגישים לו מסמך, הוא לא מסוגל להישיר את מבטו אליי . בפנים מבוישות הוא אומר את המילים “מגורשת . . . מגורשת . . . מגורשת . . . ” 10 | שולמית פריזנדר קצת הלאה משם, זוג מתווכח בתיווך המלווים שלהם כאילו עכשיו, ברגע זה, הוויכוחים ישנו את רוע הגזרה . בזרם איטי, זוגות נוספים מתחילים להגיע ומצטופפים באותו מסדרון קר ומנוכר, חלקם עם מלווים, חלקם שולחים מבט כל כמה רגעים לעבר דלת הכניסה, לראות אם מלוויהם הגיעו ויגאלו אותם מהמבוכה השוררת ביניהם . גם אנו מעבירים מבטים בין הנוכחים לבין הדלת בציפייה למלווים שלנו . גם אנו במבוכה, אולי מהמעמד יותר מאשר זה מזו . סוף כל סוף, ליעד ואורי מגיעים ומתיישבים לצידנו על אותם כיסאות מהוהים שאלפים ישבו עליהם לפנינו . השקט נשבר ואנו משוחחים על הא ודא, גיבוב מילים שאין להן שום משמעות, מילים שמטרתן היחידה לשבור את השתיקה, את המבוכה . שמם של בני הזוג הראשון נשמע בכריזה . הצעירה בכיסוי הראש נכנסת בצעדים מהוססים מלווה ...
אל הספר